DAY 1

האמת, זה לא היום הראשון, אני חושבת שיותר אותנטי עבורי לכתוב בעברית. המערכת יחסים שי עם tms היא מורכבת.
כל החיים רציתי להיות מיוחדת, כל החיים גם הגוף שלי הביעה רגשות. נראה שאחרי המוות של א. הכל מתכנס כל השיינוים, ללכת כמו נסיכה, מחר יש לי זריקה, ואני מרגישה יותר טוב, אני לא יודעת, אולי הנאמנות שלי נבחנת, אולי זה שילוב, מזל שיש לי נורית שתוכל לעזור לי להבין אם זה מה שאני רוצה. אם ההחלמה היא יותר טובה ללא הזריקה מחר, האמת אני מפחדת. מצד שני, זה כנראה לא יזיק. אני דואגת. משהו בי יודע שיש פה אלמנט, אם לא כל התופעה היא ריגשית. זה השיעור, להקשיב לגוף, ללכת יחפה, ללכת כמו נסיכה ואני בכלל רוצה לחזור לפלטפורמה. אני חושבת שממה שאני הכי מפחדת, זאת האמת. האמת היא, שאני יודעת, אני יודעת שהכל ריגשי, אני יודעת שאפשר לעבור טיפול אנרגטי מאוסטראליה, ואני יודעת שזה מפחיד אותי, אני מתחזקת, צריכה להיות מספיק חזקה כי לקבל ולעשות אינטגרציה לאמת. האמת שאני מתחתנת והאמת שהיום בים, היה לי רגע של אושר שלא היה לי הרבה זמן. האמת שאני ממש מבינה שהכאב הזה הוא חלק מהאנפלודיינג, אני כיאלו ״זוכרת״ את החלק הזה בסיפור, כשאני יודעת, שהוא יהיה בסדר, אין מה ללחוץ ואין מה להעמיס. אני מפחדת מזה, שזה באמת נפשי, אני באמת מפחדת מטוב טהור יש שם בהלה. מצד שני אני מפחדת גם מזה שזה לא אמיתי, שזה לא יעבור, שזה אכן מבני, אני מפחדת מבני אדם מהכוח שלהם ואני בעיקר מפחדת מהכוח של עצמי.